Climate Change 2.0 – Part 2 : Seasons

By Tsahi Frankovits, January 14, 2018

In the previous article we've learned that the frequency of summery days over the years have grown while wintery days portion in recent years dropped to under 20%. But what does it mean in terms of seasons?

When thinking about seasons we refer to several manifestations of the season: We refer to its start and end day (or its length), to the intensity of the weather phenomenon during the season, to extreme weather events etc. Under the framework of the Global Warming discussion it is usually about extreme weather conditions and average temperatures.   But, in order to examine weather patterns during the seasons we first need to know when the seasons start and ends.  This is the object of this post.

When does the winter start and when does it end?

The arbitrary answer is given by the "official" dates of winter -  December 21^st (the shorter day of the year) is the first day of winter and March 20^th (the equilibrium day) is defined as the last day of winter/first day of spring. Summer, by this convention, start on June 21^st (the longest day) and ends on September 21^st (the second equilibrium day).

Unfortunately, climate conditions are not necessarily "obeying" to these rules, so we need a more objective, facts driven, measure. Using my daily weather patterns classifiers, we can define a new measure of start/end day of the seasons. For our purpose, I've defined the turning point of the two major seasons (Summer and Winter) as follows:

If the number of summery days during the last 21 days exceeds 10 (i.e. more than 50%) than we are at Summer, and when it drops to below 10 days, Summer is over. The same applies to Winter. The other two seasons are derived thereafter.

Using this method over the entire period of 50 years, and looking at 5-year periods (to avoid localities), I found that since the early 90' summer is getting longer on both sides (starts earlier and ends later) so that Summer duration is now approximately 155 days vs. 123 days during 1965-1970.  While summer is longer, Winter is getting shorter -  mainly by ending earlier. During 1965 through 1976 Winter usually lasted until day 80-87 of the year (~last 10 days of March), but in recent years winter ends some 18-25 days earlier. See in the next two charts.

These are not good news to a country who sits on the edge of the desert and strives for natural water resources, though Israel was smart enough to identify the growing gap between its water needs and its natural water resources and developed large water desalination facilities.

In my next post of this series I will use the definitions of start/end days of summers and winters over my 50 years sample to discover main weather characteristics changes along the years.    

Climate Change 2.0 – My Version of the True

By Tsahi Frankovits, January 2, 2018

POTUS D.J.T has three alternative ideas about Global Warming:

The first one is – there's no such thing as global warming. 

The second – even if there's global warming, it has nothing to do with human activities.

The third – even if there's global warming and humans are responsible, we (the US) shouldn’t be the one to pay the price.

I don't intend to judge the U.S president's internal logic, nor I'm able to proof any linkage between weather and human activities – that's not my goal. I'm here to offer a somewhat different view on the last 50 years weather phenomena and show that, well – something significant is happening in our lifetime and it's a bit disturbing….

In this first article I'll give you a single snapshot in to my findings. later I'll dive deeper into the phenomena and the new picture of the seasons as I see it through my data and analytical models. The last article in this short series I will describe some of the ideas I've been using to generate these results.

A word about the data I'm using: it's a data set on meteorological measurements in a single weather station here in central Israel. I'm using bi-hourly measures (12 data points a day) for a variety of weather features such as temperatures, wind speed, moisture etc. And a daily measure of precipitation. The data was taken from Israel Meteorological Service web site.    

 Let's go straight to business

When people are talking about global warming they talk about the rise of average temperatures during the last 50 years, the increase of extreme weather phenomenon, growing sea levels etc. But it's always start with average temp.

The focus on temperatures as the main measure or manifestation of climate changes has drown my attention for two reasons: First – how do you measure average temp. on a global scale.  Second – it’s a slow process that people can not refer to. You can't feel global warming….

On the other hand, if you ask people about the weather now they'll say that it's a wintry day, a nice and pleasant spring day or a very hot summer day. But wintry day refers to many different aspects of weather – it may feel wintry because it's rainy, or because it's cold outside and/or windy etc.  We perceive weather as a more complex experience as just temperature. This notion has led me to think that what I should look for is a way to characterize the days over the year based on their weather-related characteristics. That means – a day is a wintry day not because it's winter now (a fixed time window during the year or "the season") but because it has the features of a wintry day.

So now that I know what the days are really like, I can look back 50 years in to the past and reveal a new and more interesting view of our weather. Here is the first glimpse of it:  

In the following chart you see how days were distributes over the years based on their actual seasonal characteristics. And the somewhat disturbing true is obvious to the eye.

We're in the center of Israel and what we see is that the percentage of summer days in every year moved up from around 35% (until the early 90') to more then 40% of the year (i.e. from 127 days to 153 days a year) and wintry days, which were at their pick in the mid 80' around 30% of the year (109 days) are consistently dropping since then and are below 20% (~70 days) of the year during the last 10 years or so.

People who live in central Israel say that "we are not buying coats to our kids any more". It's not because summer are warmer but because winters are, well, not as wintery as we remember from our days as young kinds in the country.

In the next article we'll talk about measuring the actual length of seasons and see how climate changed our seasons, moving to 3 or even 2.5 seasons' world (at least to us in this small corner of the world).

Tsahi

האיום הדמוגרפי והקיטוב העדתי/חברתי בישראל

בישראל של 2016 מתקיימים שני תהליכים/ויכוחים פוליטיים-חברתיים:

התהליך הראשון קשור לקיטוב הבין עדתי, הדתי והלאומי בין הקבוצות העיקריות המרכיבות את החברה בישראל: הציר מזרחים/אשכנזים מול הציר יהודים/ערבים מול הציר חילונים/חרדים.

התהליך השני קשור לשאלת עתיד השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ומתקיים על הציר של "מדינה יהודית ודמוקרטית " (תחת התיזה של הסדר "שתי המדינות לשני עמים") מול "מדינה דו-לאומית" (תחת התיזה של "ארץ ישראל השלמה").

התהליך הראשון, אשר מתודלק במידה רבה על ידי מערכת פוליטית מקטבת שמנצלת את הגברת הקיטוב לטובתה, מחליש למעשה את הקשר המבני בין חלקי החברה, בעוד התהליך השני מאיים להוסיף קבוצה נוספת למשוואה.

אם כן, אפשר להסתכל על שאלת ה"איום הדמוגרפי" ושאלת "הקיטוב הפנימי העדתי/לאומי/דתי" כאל אותה השאלה, והיא - איך תראה החברה הישראלית בעתיד בשני תרחישים אפשריים: מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דו-לאומית?

אז שיחקתי בנתוני הלמ"ס ומקורות אחרים כדי לבנות את שני התרחישים הללו, והנה התוצאה:

  

והנה התהליך ההיסטורי שמוביל לתוצאה הזאת:

הבשורה הטובה, שאני מאמין שלא תהיה עליה מחלוקת, הנה שאנחנו הופכים יותר ויותר ממדינת מהגרים למדינה שבה רוב האוכלוסייה היא ילידת המקום (ז"א דור שני של ילידי הארץ). בהקשר זה ניתן לתהות - בין אם מסכימים או מתנגדים לכך - האם המלחמה של "עדות המזרח" לבצע "תיקון" אל מול שנים של הפלייה (לפי טענה רווחת) הנה מעט מדי ומאוחר מדי? אנחנו כבר יותר ישראלים מאשר אשכנזים או מזרחיים...

הבשורות הפחות מוצלחות (שוב, להערכתי לדעת רוב האנשים) הנן כדלקמן:

השילוב של העמקת הקיטוב בין הקבוצות באוכלוסייה ביחד עם התממשות תרחיש ה"מדינה הדו-לאומית" עלול להביא לכך שאוכלוסיית הערבים בין הים לירדן (שצפויה להגיע לכמעט 40% מסך התושבים) תעמוד אל מול אוכלוסיה יהודית מפולגת ומקוטבת שמכילה בתוכה קבוצה מתבדלת הולכת וגדלה (החרדים שיהוו כ 11% מאוכלוסיית "המדינה הדו-לאומית") וקבוצות נוספות שנווטו על ידי הנהגה פוליטית להיתקטשות בין עדתית שתחליש את האינטרס המשותף שלהם אל מול הרוב הערבי-חרדי.

להרכב הדמוגרפי של תרחיש ה"מדינה הדו לאומית" יש כמובן משמעויות נרחבות על כל תחומי החיים במדינה הזאת:

• מבחינה כלכלית מדובר ביישות מדינתית שרמת התוצר לנפש בה נמוכה דרמטית מרמת התוצר לנפש בישראל היום (שגם היא נמוכה ונמצאת בדעיכה יחסית). 
• מבחינה חברתית מדובר ביישות מדינתית שבה כמחצית האוכלוסייה חיה ברמת חיים ורמת חינוך של העולם השלישי - הנטל על מוסדות המדינה (בעיקר רווחה, חינוך, בריאות, ביטחון פנים וכיוצ"ב) יהיה אדיר. 
• ומבחינה פוליטית יש שאלה ענקית לגבי מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר והאם אפשרית קואליציה אנטי-ציונית של ערבים וחרדים אשר תקבל את המושכות לידיה?!

חשוב מאוד לשים לב - אני לא מדבר על עוד 50 או 100 שנים (שזה טווח שכל אחד מרגיש נוח לדבר עליו כי זה יהיה כבר אחריו). אני מדבר על שנת 2025 - עוד 9 שנים בסך הכל!!!

הערה: אני לא חושב שהוויכוח הפנימי (הקיטוב הפנימי) והחיצוני (דו-לאומית כן או לא) צריכים להיות מוכרעים על בסיס שיקולים תועלתניים כי מה שהנתונים הללו מלמדים אותנו זה שהשיקול התועלתני של היום לא בהכרח רלוונטי למחר. השיקולים החשובים באמת, שהם גם על-זמניים, הנם השיקולים הערכיים, והערכים שלפיהם מתעצבת החברה בעת הנוכחית יכתיבו לאן פנינו מועדות.

צחי פרנקוביץ

מצבה היחסי של ישראל

באוקטובר 2012, מעט לאחר חגי תשרי, כתבתי את המאמר שבקישור הבא.

מצבה היחסי של ישראל, אוקטובר 2012

המאמר נועד לבחון, באמצעות ניתוח העובדות והנתונים הידועים, את הטענה שרווחה אז ביחס למצבה הטוב של כלכלת ישראל. התקופה הייתה תקופת בחירות ולמרות שכמו במקרים אחרים, כתבתי אותו שלא במסגרת התפקיד הרשמי שלי, החלטתי שלא לפרסם אותו בשל רגישות התקופה.

בימים והשבועות האחרונים, גם על רקע הקמת הממשלה החדשה והדיון הציבורי במקורות הגירעון התקציבי, מתעורר מחדש הדיון במצבה היחסי של ישראל . לאור זאת מצאתי לנכון לפרסם כאן את המאמר שכתבתי לפני -9 חודשים בנושא זה. תוכלו לראות שהוא רלוונטי היום כפי שהיה לפני כמעט שנה.

קריאה מהנה!

צחי

הסיפור של IDB בשלושה גרפים

בעקבות הדיון הציבורי הנרחב על מצבה הפיננסי של קבוצת IDB שאלתי את עצמי האם אפשר לאסוף ולנתח את הנתונים של הקבוצה ולגלות את המקורות למצבה בצורה פשוטה ותמציתית? ככלל, הדוחות השנתיים של החברות בקבוצה – ולענייננו הדוחות של החברה האם IDB אחזקות - מקיפים כמות עצומה של מלל ונתונים (הדו"ח התקופתי ל- 2012, למשל, מכיל 766 עמודים - פי שניים כמעט מהדו"ח של שנת 2004)[1]. מכאן שהאתגר לחלץ מתוכם קומץ של נתונים שיספר את הסיפור עלול להיות קשה למדי.

לאחר מחשבה החלטתי להתגבר על האתגר של ריבוי המידע באמצעות האסטרטגיה הבאה:

1. להתעלם מכל המלל שבו החברה מסבירה את התוצאות העסקיות שלה. אני מתמקד בסיפור שמספרים הנתונים בלבד.
2. להתמקד בדוחות המאוחדים בלבד, ברמת החברה האם בראש הפירמידה[2].
3. להתמקד בדו"ח תזרים המזומנים שהוא "חסין" יחסית לשיטות מדידה ודיווח חשבונאי ולשינויים בהם.
4. להישאר ברמה יחסית גבוהה של אגרגטים (חוסך את הצורך לאסוף ולנתח מידע מהביאורים לדוחות הכספיים).

הנתונים שנאספו לבסוף לצורך הניתוח כוללים ממספר קטן של סעיפים מדו"ח תזרים המזומנים של החברה וכן מספר נתונים מהמאזן המאוחד, ומקורם בדוחות התקופתיים השנתיים של IDB אחזקות משנת 2003 ועד שנת 2012.

התוצאה של ניתוח קצר ותמציתי זה מובאת בשלושת הגרפים הבאים.

רמת המינוף הפיננסי של הקבוצה שגדלה פי 10 משנת 2003 ועד לסוף 2012. רמת גדלה מכיוון שני הממדים שלה. מצד אחד צמח החוב המצרפי של הקבוצה (חוב סחיר וחוב לבנקים) מכ- 11.2 מיליארד ש"ח בסוף 2003 לכמעט 40 מיליארד ₪ בסוף 2012. ומהצד השני ההון של בעלי המניות בקבוצה (הון עצמי + הון בעלי מניות חיצוניים) פחת מכ- 8.5 מיליארד ₪ בסוף 2003 למעט פחות מ- 3 מיליארד ₪ בסוף 2012.

צורכי המימון המצטברים של הקבוצה נבעו במהלך השנים משני מקורות עיקריים – הראשון הוא היקף ההשקעות שהקבוצה ביצעה בהיקף העולה על תזרים המזומנים מפעילות שוטפת (הברים הירוקים משמאל) והשני הוא משיכות הדיבידנד מהקבוצה לאורך השנים (באדום בגרף). שני הגורמים הללו יצרו היקף מצטבר של צרכיי מימון חיצוניים בסך של כ- 22 מיליארד ₪ בשיא (2010). אבל מה שעוד יותר מעניין הוא שכשני שליש נבעו ממשיכות דיבידנד ואילו בשיא רק כשליש מצרכיי המימון נבעו מהצורך לממן השקעות (כלומר – לשרת מטרות עסקיות של החברות ולא של בעלי המניות[3]). למעשה, נכון לסוף 2012 תזרים המזומנים המצטבר מפעילות שוטפת בניכוי פעילו השקעה הוא חיובי והגורם העיקרי לצרכיי המימון של הקבוצה הוא משיכות הדיבידנד לאורך השנים.

נדמה כאילו ממעוף הציפור ובחלוף הזמן, נתוני הקבוצה חושפים שקבוצת IDB חוותה בעצם התפתחות שתוצאותיה דומות ל- leveraged buyout אשר מוגדר כך [4]: 

"Leveraged buyout (LBO) is acquisition (usually of a company, but can also be single assets such as a real estate property) where the purchase price is financed through a combination of equity and debt and in which the cash flows or assets of the target are used to secure and repay the debt. In other words, the acquisition of another company using a significant amount of borrowed money (bonds or loans) to meet the cost of acquisition. Since the debt, be it senior or mezzanine, always has a lower cost of capital than the equity, the returns on the equity increase with increasing debt. The debt thus effectively serves as a lever to increase returns which explains the origin of the term LBO". 

בעלי המניות מנצלים את תזרים המזומנים של החברות בקבוצה כדי להחליף הון עצמי בחוב חיצוני כשההיגיון הכלכלי הוא שתוחלת התשואה הצפויה על ההון תגדל משום שעלות החוב החיצוני נמוכה יותר (דרך אחרת להסתכל על זה היא לחשוב על החוב החיצוני כמכיל רכיב של אופציית PUT של בעלי המניות על בעלי החוב אשר משתתפים ב- down side אבל חלקם ב- up side מוגבל לגובה הריבית בלבד).

וכאן אנו עוברים לנקודת המבט של המלווים השונים – מרבית הנתונים שאני מראה כאן היו זמינים לציבור ולמקבלי ההחלטות בגופים המלווים, ולא רק בדיעבד (כמו שאני עושה כאן). האם וכיצד זה השפיע על יכולת גיוס החוב של הקבוצה?

ובכן, מסתבר שלאורך כל השנים, לרבות ב- 2012 (אם כי חשוב לציין שב- 2012 הקבוצה לראשונה פרעה חוב יותר מאשר גייסה חוב) קבוצת IDB המשיכה לגייס חוב לזמן ארוך. לטעמי מפתיעות במיוחד השנים 2010 ו- 2011 וזאת משום כבר אז יכולנו לראות שרמת המינוף של הקבוצה עלתה מאוד ושעיקר השימוש בתזרים הוא כדי לשרת משיכות של דיבידנד לבעלי המניות. מה היה אם כן הרציונל שעמד מאחורי המשך הרחבת החוב של הקבוצה בסכום מצטבר נטו של למעלה מ- 6 מיליארד ₪ בשתי השנים הללו, שהיו גם שנות השפל של המשבר העולמי?

לסיכום

חלוקת דיבידנדים לבעלי המניות היא פעולה לגיטימית לחלוטין והנה אחת הדרכים המרכזיות שבהן רואים בעלי המניות בחברה את פירות השקעתם בה. מימון פעולות עסקיות של חברה באמצעות גיוס חוב חיצוני הנה פעולה לגיטימית ומקובלת לחלוטין בעולם העסקי, ואילולא התקיימה, חברות רבות לא היו יכולות להשקיע בנכסי השקעה וגורמי ייצור, ולצמוח.

השאלה שלדעתי מתעוררת לנוכח הנתונים של IDB אחזקות היא היכן עובר הגבול כאשר חברה מגייסת חוב חיצוני המשרת בחלקו הגדול חלוקת דיבידנד לבעלי מניותיה ולאו דווקא את צרכיה העסקיים? מתי תהליך זה, אשר מגדיל את רמת המינוף הפיננסי של החברה ולפיכך מחליש את עמידותה לזעזועים בסביבה החיצונית, הופך להיות מסוכן מדי – לחברה ולבעלי החוב? והאם קבוצת IDB חצתה את הסף הזה? 

---------------------

הערה טכנית לנתונים - הנתונים קובצו על ידי באופן ידני ממספר דוחות שנתיים של חברת IDB אחזקות. למרות שבדקתי את עצמי יותר מפעם אחת, עדיין קיים חשש שנפלה טעות הקלדה כלשהי בנתונים. יחד עם זאת, אינני סבור שיש סיכוי גבוה לכך שטעויות הקלדה השפיעו מהותית על תוצאות הניתוח. בעיה נוספת שהיה עליי להתגבר עליה היא חוסר אחידות בדיווחים על פני השנים ותיקונים לאחור של הדוחות. לא זיהיתי שסוגיות אלה מהותיות לניתוח אבל נקיטת גישה שונה משלי כדי להתגבר על השינויים בדוחות עשויה להוביל לתוצאות מעט שונות מהמוצג כאן. 

_____________________________________________________________________

[1] שאלה מעניינת היא האם ההיקף העצום של מידע ונתונים באמת מוסיף אינפורמציה למשקיעים ומשרת את מטרותיהם או שאולי התוצאה עלולה דווקא להיות הפוכה וריבוי האינפורמציה מפחית בפועל את איכות המידע שבידי המשקיע? אני לא נכנס לזה כאן. 

[2] הדוחות המאוחדים מגלמים הנחה סמויה של אפשרות לזרימה חופשית של הון ונכסים בין החברות, ולכן מציגים למעשה תמונה מוטה לחיוב ביחס למצבה האמיתי של החברה בראש הפירמידה. לצורך הפשטות והיעילות התעלמתי מההטיה הזאת. מצד שני, ההסתכלות רק על תמונת המקרו של הקבוצה עלולה כמובן לפספס חלק מהסיפור שנמצא בפרטים של החברות במורד הפירמידה. זוהי חולשה של הניתוח כאן. 

[3] כפי שאמרתי בפתיח, אני מתבסס על מידע אגרגטיבי בלבד. אבל ביחס להשקעות האמת היא שידוע שחלק מהמקורות הללו נותבו לרכישה של מניות בחברות מוחזקות, ואפשר לשאול האם פעולה כזאת עומדת במבחן של הגדרת "מימון לצרכיי מטרות עסקיות" ?

[4] מקור: From Wikipedia, the free encyclopedia @ http://en.wikipedia.org/wiki/Leveraged_buyout

2010 – 2020 : העשור של דור המידע / צד ההיצע – העתיד של האינטרנט

מרשל מקלוהן (Marshall McLuhan^[1]) כתב:

"We shape our tools and thereafter our tools shape us"

במאמר הקודם, "2010 – 2020 : העשור של דור המידע" (nekudatmabat.blogspot.com, ינואר 2012) התיזה הבסיסית טענה שבני דור המידע (ילידי 1985 והלאה) ידעו לנצל את הפוטנציאל הגלום ברשת טוב יותר מאשר בני הדור שקדם להם – הדור שהמציא ופיתח את עולם רשתות המידע. כתוצאה מכך, טענתי, אחד ממקורות השינוי יהיה תוצאה של ירידת כוחו של המידע כמקור ליתרון תחרותי בכלכלה ובחברה. מכאן שארגונים ותעשיות שכוח המידע מהווה עבורם מרכיב מרכזי באסטרטגיה התחרותית (למשל ארגוני שירותים למינהם) עלולים למצוא את עצמם מאוימים אם לא ישכילו להמציא את עצמם מחדש.

הדיון הקודם על דור המידע התייחס למעשה לשני כוחות המניעים את השינוי:

1. צד הביקוש לשירותים והיכולות שרשת האינטרנט יכולה להציע – צד זה מיוצג על ידי בני דור המידע והכוח הכלכלי-חברתי שהם יצברו בעשור הקרוב.
2. צד ההיצע – המשך ההתפתחות של רשת האינטרנט הן ככוח דוחף ויוזם של יצירה וחדשנות בכל הנוגע לאופן שבו ניתן לנצל את הרשת כדי לשנות את אופן הפעולה וההתנהגות של הצרכנים (גוגל, פייסבוק וגרופון הן דוגמאות טובות לכך) והן ככוח מגיב לביקוש הגובר (למשל – אימוץ הרשת על ידי תעשיות מסורתיות).

במאמר הנוכחי נדבר על כיווני ההתפתחות העיקריים של רשת האינטרנט בעשור הקרוב (להיכן הולכת הרשת דרך הכוח המניע של צד ההיצע). הדברים הם תוצאה של חקירה מקיפה סביב שאלת עתיד הרשת. המחקר בראשיתו ולכן במסגרת הנוכחית אספק טעימה ראשונה בלבד(ובוודאי לא ממצה)  מתחום מרתק ובעל חשיבות עליונה להבנת ההתפתחות של העולם הכלכלי/חברתי/פוליטי ב- 10 עד 15 השנים הקרובות.

הבנת כיווני ההתפתחות האפשריים של הרשת עשויה לסייע לנו להבין טוב יותר את  האפשרויות שיעמדו לרשות בני דור המידע לקראת סוף העשור הנוכחי ולאחריו, ולגבש הבנה טובה יותר ביחס להשפעה של אפשרויות אלה על הסביבה החברתית והכלכלית בה הם יפעלו. כפועל יוצא מכך נוכל בהמשך גם להבין טוב יותר את ההזדמנויות והאיומים שהתפתחויות אלה מציבים.

אחת התועלות שעשויה לצמוח ממחקר רב תחומי של מימד הביקוש (נקודת המבט של דור המידע), מימד הטכנולוגיה או ההיצע (נקודת המבט של יזמי האינטרנט) ומימד התאגידים והתעשיות (אתגור מודלים עסקיים ומבנים ענפיים בכלכלה) עשויה להיות בזיהוי מוקדם של איומים והזדמנויות וגיבוש ופיתוח פתרונות אשר יקדימו את השוק וזאת על פני כל אחד משלוש הממדים או בכולם גם יחד. פוטנציאל התועלת הכלכלית, באם אכן ניתן יהיה לזהות ולהגדיר במדויק הזדמנויות כאלה, הוא בעל ערך רב.

עתיד האינטרנט – תובנות ראשונות

ווינסטון צ'רצ'יל אמר^[2]:

“The empires of the future are the empires of the mind”

שני ענפים מרכזיים שולטים כיום במחשבה על האינטרנט בעתיד.

הענף הראשון הוא הענף האבולוציוני. בענף הזה הגישה היא להשליך מההתפתחויות ידועות של הרשת עד כה לגבי העתיד שלה בסוג של אקסטרפולציה רציפה. היתרון של הגישה הוא בזיהוי מגמות ובכושר השכנוע שלה שכן היא יוצאת מהמוכר והידוע. קרוב לוודאי שהיא יותר מתאימה לטווח הבינוני. החסרון המרכזי שלה לטעמי הוא שאין ביכולתה לזהות נקודות של אי רציפות בהתפתחות הרשת. למשל – ההתפתחות של פייסבוק והרשתות החברתיות והשינוי שהן יצרו בתרבות, בחברה ובכלכלה כנראה שלא היו נחזות בגישה זו.

הענף השני הוא הענף הרבולוציוני. בענף הזה נמצאים אנשי החזון אשר מנסים לחזות התפתחויות לא לינאריות ברשת באמצעות גישות לוגיות ופילוסופיות אשר אינן נובעות במישרין מההתפתחויות של הרשת עד כה.

Anytime, Anywhere, Anything

בשנת 2007 בהרצאה על במת TED דיבר קווין קלי (Kevin Kelly^[3] ) על האינטרנט בעוד 5000 ימים וזאת לכבוד הגעתה של רשת האינטרנט לגיל 5000 ימים^[4] . ההרצאה היא נקודת פתיחה טובה לדיון על עתיד הרשת שכן היא מדברת על ארבעה ממדים מאתגרים של הרשת העתידית:

1. רשת האינטרנט כמוח אנושי – קלי בדק וחישב שכמות הקשרים ונקודות החיבור ברשת האינטרנט של 2007 דומה בהיקפה למוח אנושי אחד (1 HB) וכי עד שנת 2040 הרשת תכפיל את עצמה כל שנה ותגיע לכ- 6 Billion HB. כלומר, תגיע לכמות הקישורים ונקודות החיבור שווי ערך למוח של כלל אוכלוסיית העולם.

אחד המושגים שנקשרים בעתיד כזה היא סינגולריות טכנולוגית (Technological Singularity^[5]) שהיא הנקודה בזמן שבה הטכנולוגיה תעבור את האינטליגנציה האנושית. בין עם מדובר בהתקדמות לעבר נקודת הסינגולריות ובין אם לאו, המחשבה על הרשת כאל אורגניזם הכולל את כל הקשרים וכל נקודות החיבור אליה, ואותנו,  מעלה שאלות מרתקות באשר לעתיד.  

2. הכל מחובר לרשת (Internet of things) – ב- 2007 היינו בתחילת המהפכה של הטלפונים החכמים (בזכות הפריצה של אפל עם ה- iPhone) אבל כבר אז קלי צפה שבעתיד כל המכשירים והדברים יהיו מחוברים לרשת. מדובר לא רק במחשבים ושלוחותיהם הקרובות והרחוקות יותר (טלפונים חכמים, טאבלטים ושאר גדג'טים) אלא בחיבור לרשת של מכוניות, פרטי לבוש, ניהול האנרגיה הביתית, מכשירים חשמליים, טלוויזיות, מערכות בקרה מרחוק ועוד. התחזיות של גרטנר מאששות את ההערכה הזאת: ב- 2010 נמכרו בעולם כ- 100 מיליון מכשירים ניידים חכמים (מערכות הפעלה של גוגל – אנדרואיד, אפל – iOS ומיקרוסופט). עד 2015 מעריכה גרטנר שהיקף המכירות של מכשירים מבוססים מערכות הפעלה ניידות יגיע לכמעט מיליארד מכשירים – כמעט פי 10 מאשר ב 2010.

3. מעבר מקישוריות ברמת דפים לקישוריות ברמת נתונים (Semantic Web^[6]) – בשלב הראשון של הרשת הקישוריות הייתה בין מחשבים. בשלב השני (שבו אנו נמצאים היום) הקישוריות היא בין דפי אינטרנט. השלב הבא, שהוא גם שלב חשוב למימוש התחזית הקודמת (Internet of things) הנו קישוריות בין פריטי מידע בודדים (DATA). אבל על מנת שזה יתממש הרשת צריכה לעבור מזיהוי חד ערכי של דפים לזיהוי חד ערכי של מידע. כתוצאה מכך כל אובייקט מידע בודד (למשל הזיהוי שלי ברשת) יקבל זיהוי ייחודי אשר ישותף בכל רחבי הרשת (אפשר לחשוב על זה כסוג של Global Master Data & Metadata ). באופן הזה נוכל לקשר באופן ייחודי בין כל דפי האינטרנט בהם, למשל, מופיע השם שלי. התועלת לפיתוח הידע האנושי והיעילות האפקטיבית של כריית מידע מהרשת הוא ברור אבל המחיר המרכזי לצידו יהיה במוכנות של החברה האנושית לוותר על מידת הפרטיות שיש היום. אני חושב שבני דור המידע – במוכנות שלהם לחשוף מידע אישי ברשתות החברתיות – מלמדים אותנו שרמת הפתיחות שלהם לסוג כזה של מחיר גבוהה יחסית לבני הדור שקדם להם.

4. קישוריות לרשת מכל מקום, בכל עת ומכל אמצעי (Technoligical Neutrality) -  כיוון התפתחות אפשרי מתייחס לשתי גישות שונות לקישוריות שמתקיימות היום. הגישה שמיוצגת על ידי אפל אבל נכונה למשל גם להרבה רשתות ארגוניות היא גישה שקושרת בין החומרה ו/או המיקום שלך לבין היכולת שלך להגיע למידע. הגישה השנייה, שמיוצגת על ידי גוגל ומערכת ההפעלה שלה (Android) מבוססת על נייטרליות לחומרה או למיקום. הרעיון הבסיסי הוא שמערכת ההפעלה יכולה לפעול על מגוון בלתי מוגבל של מכשירים ושירותי גוגל נגישים למשתמש מכל סוג של מכשיר (ללא תלות במערכת ההפעלה). כל מי שמשתמש בשירות הדואר האלקטרוני של גוגל (Gmail) נמצא כבר היום בעולם של נייטרליות חומרה. המשמעות של נייטרליות חומרה היא שהמשתמש יצפה לקבל את כל הנגישות לכל האפליקציות ולכל השירותים הזמינים לו ברשת האינטנרנט בכל מקום בכל זמן ומכל מכשיר – באופן שקוף לחלוטין.  

מחשוב ענן (Cloud Computing) – הנקודה האחרונה מהרצאתו של קווין קלי לוקחת אותנו להתפתחות הבאה, המעבר למחשוב בענן. מהו הענן ומהו מחשוב ענן? המסמך שאתם קוראים עכשיו נכתב באמצעות Google Docs. מדובר באפליקציית עיבוד תמלילים (בדומה ל- WORD של מייקרוסופט) אשר נמצאת בשרת של גוגל ברשת ולא על המחשב של,י והקובץ עצמו נשמר כל העת ברשת. המשמעות היא שכתיבת המסמך, שמירתו ואחזורו אינם תלויים כלל בחומרה או במערכת ההפעלה בה אני משתמש. אני מתחיל לכתוב את המסמך במחשב הנייד, ממשיך אותו במחשב במשרד ומסיים אותו עם מחשב הטאבלט ואם אהיה מעוניין בכך, אני יכול לשתף אותו עם אחרים ברשת בקלות רבה. מחשוב הענן הוא מרכיב מהותי באפשרות להגיע לנייטרליות טכנולוגית עליה דיברנו קודם.

סקר שנערך בקרב 895 מומחים שערך מכון PEW^[7] מצא שמרבית המומחים (71%) סבורים שעד 2020 רוב האנשים יעברו לעבוד בענן עם אפליקציות מבוססות רשת:

“By 2020, most people won't do their work with software running on a generalpurpose

PC. Instead, they will work in Internet-based applications such as Google

Docs, and in applications run from smartphones” (PEW Survey, p.4) .

שיתוף פעולה חברתי (Social Collboration) – בשיתוף פעולה חברתי אינני מתכוון לאופן ולמהות העיקרית של השיתוף החברתי המתרחש כיום ברשתות החברתיות (Facebook ודומותיה).הכוונה היא להבנה שבאמצעות הרשת ניתן לייצר תנאים של שיתוף פעולה בין אנשים לטובת השגת מטרות משותפות המחייבות שיתוף במידע, ידע ומשאבים בין החברים ברשת שיתוף הפעולה. הדוגמה המיידית שאפשר לחשוב עליה היא אירוע ברשת שמתרחש ממש בימים הללו - פרשת "פסק הזמן" של קבוצת שטראוס. בעבר שטראוס יכלה להניח בסבירות גבוהה שהצרכן לא מסוגל ולא יכול להגיע למידע מלא כך שיוכל לדעת האם יש הפליית צרכנים במוצרי החברה (ובמקרה הנדון, האם חטיף "פסק זמן" נמכר בכל מקום באותו מחיר?). היום כבר לא - מספיק שצרכן יצלם ויפיץ ברשת החברתית דוגמה של מקום שבו החטיף נמכר במחיר זול בהרבה מהמחיר בו הוא נמכר בארץ כדי שכל הרשת תעסוק בנושא. ואם החברה מנסה להתגונן באמצעות הטענה שזה מקרה חריג ("המחיר הנמוך נובע ממלאי מצטבר אצל הקמעונאי") די בכך כדי לעודד צרכנים אחרים לחפש דוגמאות נוספות, שכמובן נמצאו. זוהי דוגמא לשיתוף פעולה חברתי ספונטני. אבל שיתוף הפעולה יכול גם להיות יזום - למשל, משתמשי תכנת הניווט WAZE שמשתפים במידע על מצב התנועה. דוגמה מעניינת נוספת היא לתת לקבוצה גדולה מאוד של אנשים לתייג תמונות באמצעות השתתפות בחינם בסוג של משחק (ראה Yahoo's game of photo tag^[8]).

האם התפתחות האינטרנט ובמיוחד התפתחות שיתוף הפעולה החברתי, יביאו למימוש אמיתי - בפעם הראשונה בהיסטוריה - של מושג התחרות המשוכללת,  שאחד מתנאיו הוא שלכל המוכרים והקונים מידע מלא על כל המתרחש בשוק?

מחופש מוחלט ליעילות ומיקוד (From Browser to Applications) – במאמר במגזין WIRE מאוגוסט 2010 ^[9]  טוענים המחברים (Chris Anderson and Michael Wolff) שהתפשטות האפליקציות הייעודיות (בתחילה במכשירים הניידים - טלפונים חכמים וטאבלטים) מצביעה על שינוי מהותי בתפיסה של הרשת. אם בעבר התפיסה המרכזית הייתה חופש מוחלט של חיפוש ואיתור מידע (באמצעות דפדפן הרשת ומנועי חיפוש), כיום - כתוצאה מכמויות המידע העצומות ברשת - הצרכן והמשתמש מעוניינים לקבל את המידע באמצעות אפליקציות ייעודיות שיהפכו את השיטוט בעולם המידע ליעיל ואפקטיבי יותר. אין המשמעות שהדפדפנים או מנועי החיפוש יעלמו אלא שיהיה מעבר מסיבי מהעולם של הרשת הפתוחה והמחברת הכל להכל (World Wide Web) לעולם מאורגן וממוקד הרבה יותר לצרכים והמטרות השונות. אני מעריך שבמקביל להתפתות הזאת תהיה התפתחות (מאחורי הקלעים) של מנועי חיפוש חכמים יותר (שנותנים תוצאות הרבה יותר מתאימות וממוקדות) וזאת באמצעות פיתוח אלגוריתמים חכמים שיודעים לזהות את המאפיינים והמטרות של המשתמש באופן חכם יותר מאשר כיום (למשל כתוצאה מהתפתחות יכולות טכנולוגיות ואנליטיות לנתח במהירות כמויות עצומות של מידע בהקשר הספציפי של המשתמש). זהו עולם של פחות אבל יותר.

אלינור רוזבלט אמרה^[10]:

“The future belongs to those who believe

 in the beauty of their dreams”

צחי פרנקוביץ

---

[1] Marshall McLuhan, Understanding Media (1964) 

[2] Sir Winston Churchill , Speech at Harvard University, September 6, 1943

[3] Kevin Kelly (born 1952) is the founding executive editor of Wired magazine.www.ted.com/.../kevin_kelly_on_the_next_5_000_da

[4] מכאן שתחילת הספירה של הרשת (World Wide Web) היא אי שם בשנת 1993 והאופק בהרצאתו של קווין קלי נמצא בשנת 2020 לערך.

[5] ראו לדוגמא במאמר של ניק בוסטרום:

 Nick Bostrom, Superintelligence - Answer to the 2009 EDGE QUESTION: “WHAT WILL CHANGE EVERYTHING?”  http://www.nickbostrom.com/views/superintelligence.pdf

[6] תפיסת הרשת הסמנטית מקודמת על ידי ארגון ה- W3C שהוא ארגון בינלאומי שמטרתו לקדם את רשת האינטרנט למימוש מלוא הפוטנציאל שלה (ראה גם ב- http://www.w3.org/2001/sw/). 

[7] Pew Internet & American Life Project, The future of cloud computing Survey - June 2010.http://pewinternet.org/Reports/2010/The-future-of-cloud-computing.aspx

[8] http://news.cnet.com/Yahoos-game-of-photo-tag/2100-1032_3-5630403.html

[9] http://www.wired.com/magazine/2010/08/ff_webrip/all/1

[10] Eleanor Roosevelt, First Lady, Born: October 11, 1884, Died: November 7, 1962

2010 – 2020 : העשור של דור המידע

סיום שנת 2011 ותחילתה של 2012 היא הזדמנות טובה להסתכל קדימה. ישנן זוויות הסתכלות רבות על העתיד, כולן מעניינות ורלוונטיות כדי להעריך מה צפוי לנו בשנים הבאות. מתוך מגוון האפשרויות בחרתי להתמקדת בדמוגרפיה ולהעלות שאלות על הקשר האפשרי בינן לבין מגמות בתחום החברה והכלכלה בעולם. נתחיל את הסיפור בחשיבה על רעיון החליפין.

בחליפין של מוצרים ושירותים מתבצעת בין הצדדים לעסקה החלפה בו זמנית של שלושה ערכים – מוצר או שירות, כסף, מידע וידע . מנגנון החלפת המידע בין הצדדים לעסקה (מה הקונה יודע על המוצר או השירות שהוא צפוי לקבל ביחס למידע שבידי המוכר ואיך הוא ישיג מידע רלוונטי שייתן לו כלים במו"מ לקשירת העסקה) הוא זה שמשפיע על אופי עסקת ההחלפה שתיקשר לבסוף בין הצדדים (מה יהיה המחיר והתנאים לביצוע העסקה ואיזה צד ישאיר אצלו חלק גדול יותר מהרווח ).

המפתח אם כן לפתרון השאלה באילו תנאים תיקשר עסקה בין הצדדים טמון במידת היתרון של הצדדים בשליטתם במידע הרלוונטי לעסקה. עד שנות ה- 90 של המאה הקודמת, בעידן שלפני ההתפתחות רשת האינטרנט ואמצעי הנגישות הניידים למידע, הנגישות למידע התאפיינה ביתרונות לגודל – ככל שיש לי יותר אמצעים ומשאבים כך אוכל להשיג יתרון במידע על פני המתחרים או הלקוחות, ולשפר את החלק שלי ברווח על חשבון הצד השני.

התרחבות רשת האינטרנט ואמצעי הנגישות הניידים יוצרים מצב חדש שבו ניתן לבטל את היתרון לגודל בנגישות למידע הן במישרין (על ידי כריית מידע מהרשת באמצעות הכלים שהיא מעמידה לרשותינו) והן על ידי העצמה של כוח היחיד באמצעות הרשת החברתית. ביטול היתרון לגודל בנגישות למידע מהווה לדעתי בסיס לשינוי מהותי ביחסי הכוחות בעולם הכלכלי-חברתי בין היחיד (הצרכן/האזרח) לעולם התאגידי והפוליטי (היצרן/השלטון המרכזי) וזאת בתנאי שיהיו מספיק אנשים בעלי יכולת ממשית לנצל את האפשרויות הגלומות ברשת האינטרנט.

האנשים בעלי היכולת הממשית למצות את הפוטנציאל הגלום ברשת האינטרנט

יש הבדל מהותי בין אנשים שגדלים בתקופה שבה מתפתחת פרדיגמה טכנולוגית חדשה לבין אנשים שגדלים כשהפרדיגמה החדשה כבר הבשילה. הראשונים מתעצבים בתקופה שבה הטכנולוגיה היא העיקר בעוד השנייים מתעצבים בתקופה שבה השימושיות היא העיקר והטכנולוגיה עוברת לרקע. כשמפסיקים לחשוב על איך הדברים עובדים ומתחילים לחשוב על איך אני משתמש בדברים לטובתי, נוצרת קפיצת המדרגה. בדיוק כפי שסטיב ג'ובס הבין ויישם באפל בעשור האחרון – הטכנולוגיה עוברת לרקע.

אז מיהם האנשים שעבורם הטכנולוגיה היא משנית והשימושיות היא העיקר? האנשים, שאם יהיו רבים כמוהם בחברה, עשויים לחולל את מהפכת הביזור של הכוח הנובע מנגישות למידע, בין כלל השחקנים בחברה ובכלכלה? לדעתי הפוקוס שלנו צריך להיות בכל מי שגדל אל תוך עידן האינטרנט, כלומר היה בשלבי הילדות הראשונים שלו בתחילת שנות ה- 90 של המאה הקודמת. אנשי דור המידע. כמובן שעל מנת לחולל שינויים משמעותיים בעולם בו הם חיים, צריכים להתקיים שני תנאים נוספים:

 1. אנשי דור המידע הגיעו לגיל בגרות ו/או נמצאים על סף כניסה לשוק העבודה.
 2. החלק של אנשי דור המידע בכלל האוכלוסיה נעשה משמעותי.

 דור המידע – מגמות בדמוגרפיה העולמית

 על פי ההגדרה והתנאים שצויינו קודם, קבוצת המטרה שלנו – אנשי דור המידע – מוגדרת על ידי ככל מי שנולד מ- 1985 וגילו 15 שנים ויותר. אוכלוסיית העולם מונה כיום כ- 7 מיליארד בני אדם. מאחר ואנו מתעניינים בעיקר באנשים שיש להם השפעה על הפעילות הכלכלית חברתית - קבוצת הייחוס העיקרית מבחינתנו הם בני קבוצת הגיל 15-65 (להלן "האוכלוסייה"). קבוצה זו מונה כיום כ- 4.525 מיליארד בני אדם ברחבי הגלובוס. השפעתו הפוטנציאלית של דור המידע תימדד אם כן ביחס לקבוצה זו.

עד 2020 תגדל האוכלוסייה של בני 15-65 לכ- 5.2 מיליארד בני אדם. בני דור המידע יהוו ב- 2020 כ- 47% מהאוכלוסייה וזאת לעומת 15% בלבד ב- 2005 וכ- 27% כיום. יחד עם זאת, שיעור הילודה בקרב המדינות המתפתחות החלשות (באפריקה, מדינות האיסלאם ומדינות נוספות באסיה ודרום אמריקה) הנו גבוה יחסית ומכאן ששיעור הצעירים באוכלוסייה במקומות אלה גבוה.

לפיכך חשוב למקד את הניתוח באיזורים המפותחים של העולם או המדינות המתפתחות המרכזיות בו. מדוע ? משום ששם נמצא פוטנציאל הכוח הכלכלי חברתי שמסוגל למצות את היתרונות של עולם המידע ולתרגם אותם לשינוי מהותי בחברה ובכלכלה. לשם כך בחרתי לחלק את העולם לשתי קבוצות עיקריות: האיזורים המפותחים (אירופה, צ. אמריקה, יפאן אוסטרליה וניו-זילנד) והאיזורים המתפתחים העיקריים (מדינות ה- BRIC : ברזיל, רוסיה, הודו וסין).

דור המידע ומגמות בכוח הקניה – העולם המפותח והמתפתח במהירות

אוכלוסיית האיזורים המפותחים בעולם מונה כיום כ- 1.1 מיליארד בני אדם (16% מאוכלוסיית העולם) ובמדינות המתפתחות מהר (BRIC) כ- 2.9 מיליארד בני אדם (42%, בעיקר בסין ובהודו). עד 2020 צפוי מספרם של בני דור המידע להגיע לכמיליארד ורבע בני אדם וחלקם בקרב בני 15 עד 65 יגיע לכ- 42% (36% באיזורים המפותחים ו-44% במדינות ה- BRIC).

המשמעות היא שבני דור המידע הופכים בעשור הקרוב לכוח המניע העיקרי בכלכלה ובחברה במדינות המפותחות והמתפתחות במהירות, כאשר במדינות ה- BRIC מגמה זו תתפתח אף מהר יותר. התמונה מתבהרת אף יותר כאשר משקללים את הכוח הכלכלי שמייצגות הקבוצות השונות.

הגורם העיקרי שפועל, בנוסף לקצב הגידול של האוכלוסית, הוא קצב הצמיחה הכלכלית כפי שהיא באה לידי ביטוי בגידול בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) לנפש באיזורים השונים. נראה: בשנת 2005 עמד התמ"ג הממוצע לנפש באיזורים המפותחים על כ- 30 א' $ לעומת כ- 3,000 $ בלבד במדינות ה- BRIC (פי 10). ב- 2010 התמ"ג לנפש עלה לכ- 34 א' $ במפותחות לעומת כמעט 7,000$ במתפתחות (פי 5). קצב הצמיחה המהיר במדינות ה- BRIC ביחס למדינות המפותחות יביא להמשך סגירת הפער בין האיזורים כך שעד 2020 ההערכה שלי היא שהתמ"ג לנפש באיזורים המפותחים יעמוד על כ- 46 א' $ לנפש לעומת כ- 16 א' $ במדינות ה- BRIC (פי 3). אבל אם נשקלל נתונים אלה עם נתוני צמיחת אוכלוסיית דור המידע בכל איזור נקבל אומדן לכוח הכלכלי שייצג דור המידע בעולם המפותח מול העולם המתפתח במהירות. התמונה שמתגלה היא הסטה אדירה של כוח כלכלי על פני הגלובוס, כדלקמן:

כלומר – הכוח הכלכלי של בני דור המידע יגדל בלמעלה מ- 300% בעשור הנוכחי ומרכז הכובד שלו יעבור מהאיזורים המפותחים למדינות המתפתחות במהירות. אבל הכוח הכלכלי של בני דור המידע לא יגיע רק מעצם חלקם באוכלוסיה אלא במיוחד – וזה מה שמעניין אותנו במאמר הנוכחי – בשל השינוי שהם צפויים להביא להקצאת כוח המידע והעברתו מהיצרנים והממשל אל היחיד/הפרט. הדבר יתרחש להערכתי בשלושה ממדים עיקריים:

1. שכלול הכלים לכריית מידע מהרשת (שיפור במנועי החיפוש, כלים – כדוגמאת Google Insights for Search , טכניקות למידול מידע לא מובנה והסקת מסקנות ממנו ועד יישומים של אינטיליגנציה מלאכותית).
2. העצמת כוחו של היחיד באמצעות הרשת החברתית (במיוחד התפתחות התפוצה של שיתופי פעולה חברתיים כדוגמאת Groupon, הגירת הרשת החברתית לתוכן צרכני consumption driven ועוד).
3. הפצת אמצעי הניידות והנגישות למידע בכל מקום ובכל זמן (טלפונים וטאבלטים ניידים לכל, ניצול יישומים מבוססי מיקום, השוואת מחירים בזמן אמת תוך כדי רכישה והפיכת המכשיר הנייד לאמצעי תשלום עד כדי החלפת הכסף הרגיל בכסף דיגיטאלי אלטרנטיבי ).

שינויים בהקצאת כוח המידע – כיווני השפעה בכלכלה ובחברה

בתחילת הדברים תיארתי את מחזור העסקה כהחלפה של שלושה ערכים: מוצר או שירות, כסף ומידע או ידע. הרעיון המרכזי הוא שבעקבות הגברת כוחו היחסי של דור המידע באוכלוסיה תתרחש הסטת יחסי הכוחות בציר המידע מהצד של ספק השירות או המוצר לכיוון הלקוח (היחיד).

השנוי בהקצאת כוח המידע צפוי להחליש את הכוח היחסי של צד ההיצע באינטראקציה עם הלקוח וזאת משום שהכוח שהיה בידי צד ההיצע כתוצאה מניצול יתרונות יחסיים (לגודל) במידע יבוזר בין הפרטים הרבים כתוצאה מהמגמות שתוארו קודם.

מאחר והטיעון העיקרי כאן סובב סביב ציר החלפת המידע בתהליך קשירת העסקה, מי שעשוי להיות מושפע מכך בצורה הרבה ביותר הם אותם סקטורים אשר ציר זה מהווה משקל מרכזי בכוח השוק הנוכחי שלהם מול המתחרים והלקוחות.


בתחום העסקי אני מזהה שני מגזרים מרכזיים:

1. סקטור השירותים (ובמיוחד תחום השירותים הפיננסיים ושירותי המידע [ תקשורת])
2. סקטור המסחר (ובמיוחד מסחר במוצרים בני השוואה שאינם מחייבים התאמה אישית ללקוח)

האיומים על סקטורים אלה עלולים להגיע משני כיוונים. מצד אחד הכוח יעבור לצרכנים שיוכלו לשפר את עמדת המיקוח שלהם מול המציעים. מצד שני, היתרון למידע שנוצר אצלם באמצעות השקעות רבות בנכסים קבועים (טכנולוגיות מידע ו/או רשת קמעונאית בעלת נוכחות פיסית) עלול להפוך לחיסרון שיאפשר למתחרים חדשים להיכנס לשוק ולהציע מערך שירותים ומוצרים שמתאים יותר לדור המידע ולצרכיו, ובמחיר נמוך יותר. להערכתי ארגונים שלא יבינו זאת ולא ישכילו להמציא את עצמם מחדש מתוך הבנה של המגמות הללו והתאמתם לעידן של דור המידע עלולים להתקל באתגר הישרדות קשה בטווח של 10 שנים הבאות. חלקם, למשל בעולם התקשורת, כבר מרגישים את השפעות השינוי הזה כיום.

במרחב החברתי/ציבורי אני מזהה איום על מערכות ושיטות הממשל הנוכחיות (בהתייחס למדינות הדמוקרטיות). כיום מערכות אלה מתבססות על תהליך לא רציף של בחירה דמוקרטית כאשר בין לבין השלטון המרכזי מנהל את חיי האזרחים ללא יכולת התערבות שלהם ועם רמת שקיפות נמוכה (פער מידע). עם המשך התפתחות האינטרנט והתעצמות כוחו של דור המידע, פערים אלה יצטמצמו ואנשים ירצו לדעת ולהשפיע באופן רציף יותר. תופעת המחאות והמהפכות שראינו ב- 2011 היוו רק פתיח למה שעלול להתרחש כשבני דור המידע יגיעו למסה קריטית בתוך כמה שנים. הסכנה שאני רואה כאן היא בכך שהמנהיגות, שמייצגת את הדור הקודם לדור המידע, תתקשה להבין את המגמות הללו וכתוצאה מכך תגיב באיחור ורק לאחר שהמשברים ילכו ויתכפו ועוצמתם תגבר עד כדי סכנת ערעור היציבות בחלק מהמקומות. וכמובן שלצד כל אלה, כל הסקטורים בעולם הכלכלי והעסקי חייבים להפנים את המעבר של מרכז הכובד הכלכלי אל עבר המדינות המתפתחות ואל עבר צרכני דור המידע באיזורים הללו.

 צחי פרנקוביץ
1 בינואר 2012