יום חמישי, 14 ביולי 2016

האיום הדמוגרפי והקיטוב העדתי/חברתי בישראל

בישראל של 2016 מתקיימים שני תהליכים/ויכוחים פוליטיים-חברתיים:

התהליך הראשון קשור לקיטוב הבין עדתי, הדתי והלאומי בין הקבוצות העיקריות המרכיבות את החברה בישראל: הציר מזרחים/אשכנזים מול הציר יהודים/ערבים מול הציר חילונים/חרדים.

התהליך השני קשור לשאלת עתיד השליטה הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ומתקיים על הציר של "מדינה יהודית ודמוקרטית " (תחת התיזה של הסדר "שתי המדינות לשני עמים") מול "מדינה דו-לאומית" (תחת התיזה של "ארץ ישראל השלמה").

התהליך הראשון, אשר מתודלק במידה רבה על ידי מערכת פוליטית מקטבת שמנצלת את הגברת הקיטוב לטובתה, מחליש למעשה את הקשר המבני בין חלקי החברה, בעוד התהליך השני מאיים להוסיף קבוצה נוספת למשוואה.

אם כן, אפשר להסתכל על שאלת ה"איום הדמוגרפי" ושאלת "הקיטוב הפנימי העדתי/לאומי/דתי" כאל אותה השאלה, והיא - איך תראה החברה הישראלית בעתיד בשני תרחישים אפשריים: מדינה יהודית ודמוקרטית או מדינה דו-לאומית?

אז שיחקתי בנתוני הלמ"ס ומקורות אחרים כדי לבנות את שני התרחישים הללו, והנה התוצאה:

  

והנה התהליך ההיסטורי שמוביל לתוצאה הזאת:


הבשורה הטובה, שאני מאמין שלא תהיה עליה מחלוקת, הנה שאנחנו הופכים יותר ויותר ממדינת מהגרים למדינה שבה רוב האוכלוסייה היא ילידת המקום (ז"א דור שני של ילידי הארץ). בהקשר זה ניתן לתהות - בין אם מסכימים או מתנגדים לכך - האם המלחמה של "עדות המזרח" לבצע "תיקון" אל מול שנים של הפלייה (לפי טענה רווחת) הנה מעט מדי ומאוחר מדי? אנחנו כבר יותר ישראלים מאשר אשכנזים או מזרחיים...

הבשורות הפחות מוצלחות (שוב, להערכתי לדעת רוב האנשים) הנן כדלקמן:

השילוב של העמקת הקיטוב בין הקבוצות באוכלוסייה ביחד עם התממשות תרחיש ה"מדינה הדו-לאומית" עלול להביא לכך שאוכלוסיית הערבים בין הים לירדן (שצפויה להגיע לכמעט 40% מסך התושבים) תעמוד אל מול אוכלוסיה יהודית מפולגת ומקוטבת שמכילה בתוכה קבוצה מתבדלת הולכת וגדלה (החרדים שיהוו כ 11% מאוכלוסיית "המדינה הדו-לאומית") וקבוצות נוספות שנווטו על ידי הנהגה פוליטית להיתקטשות בין עדתית שתחליש את האינטרס המשותף שלהם אל מול הרוב הערבי-חרדי.

להרכב הדמוגרפי של תרחיש ה"מדינה הדו לאומית" יש כמובן משמעויות נרחבות על כל תחומי החיים במדינה הזאת:
  • מבחינה כלכלית מדובר ביישות מדינתית שרמת התוצר לנפש בה נמוכה דרמטית מרמת התוצר לנפש בישראל היום (שגם היא נמוכה ונמצאת בדעיכה יחסית). 
  • מבחינה חברתית מדובר ביישות מדינתית שבה כמחצית האוכלוסייה חיה ברמת חיים ורמת חינוך של העולם השלישי - הנטל על מוסדות המדינה (בעיקר רווחה, חינוך, בריאות, ביטחון פנים וכיוצ"ב) יהיה אדיר. 
  • ומבחינה פוליטית יש שאלה ענקית לגבי מי תהיה המפלגה הגדולה ביותר והאם אפשרית קואליציה אנטי-ציונית של ערבים וחרדים אשר תקבל את המושכות לידיה?!

חשוב מאוד לשים לב - אני לא מדבר על עוד 50 או 100 שנים (שזה טווח שכל אחד מרגיש נוח לדבר עליו כי זה יהיה כבר אחריו). אני מדבר על שנת 2025 - עוד 9 שנים בסך הכל!!!

הערה: אני לא חושב שהוויכוח הפנימי (הקיטוב הפנימי) והחיצוני (דו-לאומית כן או לא) צריכים להיות מוכרעים על בסיס שיקולים תועלתניים כי מה שהנתונים הללו מלמדים אותנו זה שהשיקול התועלתני של היום לא בהכרח רלוונטי למחר. השיקולים החשובים באמת, שהם גם על-זמניים, הנם השיקולים הערכיים, והערכים שלפיהם מתעצבת החברה בעת הנוכחית יכתיבו לאן פנינו מועדות.

צחי פרנקוביץ