האם אנו מאושרים?

המדיניות הכלכלית מדברת בדרך כלל על מטרות או יעדי מדיניות מהסוג של תוצר לנפש, חוב לאומי לתוצר, אבטלה ותעסוקה, יציבות מחירים ועוד. יש כאן למעשה מעגל של מטרות שמגדירות מדדים סטטיסטיים שמגדירים מטרות. הקשר ההדוק בין אמצעי המדידה למדיניות ברור - אני לא יכול לנהל מדיניות שאני לא מסוגל להעריך את הצלחתה באמצעות מדדים ברורים. אבל מתקיים גם קשר הפוך - אמור לי על מה אתה מודד אותי ואומר לך מה אני מתכוון לעשות.

הבנתם את הנקודה, המדידה הסטטיסטית של תופעות בכלכלה ובחברה משמשת תפקיד מרכזי בהצגה הגדולה של קביעה וניהול מדיניות.

אם כך, בדרך למדיניות מכוונת אושר יש כמה אתגרים עיקריים. למשל, איך מודדים בכלל אושר? או, איך האושר קשור למדדים כלכליים שניתן לקבוע כיעדי משנה למדיניות?

הסוגיות הללו, תתפלאו לשמוע, מעסיקות כיום כלכלנים במרכזי הקפיטליזם המובהקים ביותר כגון קרן המטבע הבינלאומית, ארגון ה- OECD ואחרים. ההתמודדות עם הנושא נעשית משני כיוונים. האחד, לשפר את המדידה של הכלכלה והחברה על מנת לייצר מדדי מטרה למדיניות שיהיו מתואמים יותר עם סוגיות של אושר והתפתחות כלכלית חברתית בת קיימא. השני, לחפש כלים למדידה ישירה של אושר. בשני המקרים מדובר בסוגיות אשר לעיתים מערערות על כמה הנחות יסוד. אתן כמה דוגמאות:

מקובל להניח שהשתתפות בשוק העבודה תורמת לחברה ולכלכלה דרך התפוקה הנוספת של העובד. אבל, המדידה של התפוקה הלאומית אינה לוקחתבחשבון את הערך שמייצרת לדוגמא אשה שבחרה להישאר בבית ולנהל משק בית. האם בכל מקרה התועלת מיציאה לשוק העבודה תשתווה לתועלת מניהול משק בית? על פי שיטות המדיה הקיימות התשובה היא בהכרח חיובית. והנה דוגמא נוספת, כשאתם עומדים בפקק אתם למעשה תורמים לתפוקה הלאומית. אתם שואלים, הכיצד? ובכן, בהנחה שהזמן בדרך הוא על חשבון הפנאי שלכם אזי מנקודת מבט סטטיסטית אין לכך עלות נמדדת מבחינה משקית. מצד שני, שריפת הדלק והבלאי למכונית תורמים לתפוקה של חברות האנרגיה, המוסכים ואפילו הממשלה.

אחת הבעיות הקשות היא בעובדה שהמדדים מבטאים ממוצע. כך למשל, התוצר לנפש הוא נתון ממוצע שאינו מסביר כלל את ההתפלגות של הערך על פני החברה. לכן בהחלט ייתכן שמדיניות כלכלית תביא לגידול מהיר בתוצר לנפש אבל מרבית האנשים כלל לא יחושו בשיפור! במדינות שונות נעשו מחקרים שגילו מתאם שליל בין צמיחה כלכלית לבין רמת האושר במדינה (דרום קוריאה, ארה״ב, אוסטרליה). במקרים רבים ההסבר היה בחולשה של המדידה הכלכלית הסטנדרטית להעריך דברים שבאמתת חשובים לאנשים בחיים. גם בישראל האוכלוסיה החרדית, על אף היותה מהעניות במדינה, מדווחת על רמת אושר גבוהה ביחס ליתר האוכלוסיה. בדרום קוריאה ההסבר היה בכך שההתפתחות הכלכלית הביאה להקטנה של גודל התא המשפחתי בניגוד לתרבות ולמסורת במדינה.

אז האם אנחנו מאושרים? אני לא יודע להשיב על כך וזה כמובן משתנה מאחד לשני ומזמן לזמן. אבל, האם המדיניות הכלכלית מכוונת להגדלת רמת האושר של אזרחי המדינה?

כנקודת פתיחה הייתי רוצה לראות הצהרה של משרדי הממשלה והאוצר בראשם אשר קובעת כי המטרה העליונה של המדיניות הנה לאפשר לאזרחי המדינה לחיות אתת החיים שהם מעריכים. וכנגזרת של כך לראות מדיניות הקושרת בין פעולות לבין תוצאות מדידות גם במונחים של אושר, התפתחות כלכלית-חברתית וקידמה אנושית בת קיימא.

צחי פרנקוביץ

צחי